החיים לא תמיד זורמים כפי שרצינו או ציפינו. זוגיות שלא מגיעה או נישואים שמתפרקים, אובדן, מחלות, לחצים…
להיות במצב משברי זה קשה וכואב אבל זו גם הזדמנות להתבונן מחדש על עצמך, על היחסים עם האנשים הקרובים לך/ עם דמויות סמכות/ עם המשפחה ועל השבילים שבהם רגילים לצעוד. כשהמהלך האוטומטי של היום יום מגיע לנקודה שלא ניתן להמשיך בה, כדאי לבדוק אם צריך 'לחשב מסלול מחדש'.
רגשות של עצב או ריקנות יכולים לסמן לנו שיש תחושות ומחשבות שאנחנו נמנעים מ'לדעת' אותן ובכך אנחנו מצמצמים את עצמינו ולא מביאים לידי ביטוי חלקים מהאישיות שנמצאים ב'צל'. אמנם ההדחקה מאפשרת בטחון והיא הכרחית בחיי הנפש כיוון שלא טוב לאדם להיות מודע תמיד לכל המגרעות, הכישלונות, מגוון הרגשות לסובבים וחוסר הוודאות שבחיים וכד'.
מצד שני, 'המידע' המודחק עלול להמשיך ולגרום לכאב ולחוסר נחת והצורך להשאיר אותו כ'לא ידוע' יוצר לחץ או עייפות וכן פחות כוחות יצירתיים שמצריכים יכולת לגשת למגוון הרגשות והצדדים באישיות ללא הימנעות. בזמן משבר, הדרך 'הרגילה' שבה התמודדנו עם המציאות לא מספיקה. יש צורך בשינוי או הרחבה של דפוסים ואמונות בסיסיות.
אם נצליח במשימה הזו המשבר יהיה פתח להתפתחות אך אם ננסה לדחוק את הכאב והערעור עוד יותר בעוצמה-נשאר בתחושת תקיעות, תסכול וריקנות.
תוצאה שלילית נוספת יכולה להיות התמכרות.
לקריאת המאמר: התמכרויות

הטיפול במצב משבר- בחדר הטיפול בקליניקה שלי (ובטיפול פסיכולוגי בכלל) כלל חשוב הוא- שהשיפוטיות והביקורת מונחות בצד. כל רגש ומחשבה הם לגיטימיים וניתן להיות בהם ולהתבונן בהם. כפי שילדים משחקים ותוך כדי כך מתנסים במגוון של רגשות וחלקי אישיות, כך בטיפול היכולת להיות ביחד בבדיקה ובתחושות סותרות מאפשרת שחרור של חלקים מודחקים והרחבה של ה'עצמי'.

חלק מ'משחק' כזה יכול לכלול בדיקה של הדפוסים הקיימים בתוך יחסים בין-אישיים, התבוננות ביחסים המוקדמים עם ההורים או החברה וההשפעה שלהם על התפיסה העצמית ועל הימנעות מתחושות מסוימות, בדיקה של המחסומים והאמונות הבסיסיות שפועלים על פיהם וכמובן חיפוש של הדרכים העתידיות להתמודדות ושינוי לצד קבלה והשלמה עם הדברים שלא ניתן או רצוי לשנות אותם.

להרחבה על אמונות בסיס וההשפעה הנסתרת שלהם על חיינו